כתב השל״ה הקדוש (מסכת תמיד – סוף פרק נר מצוה): ראוי לצום שלא יאכילנו הקדוש ברוך הוא זכויותיו בעולם הזה. ויהיה זה התענית יום קודם ערב ראש חודש ניסן, כי בניסן טללים שהם לברכה נפתחים. וזה נוסחה של התפילה:
(ויכול לאמרה אפילו אם אינו מתענה, ואפשר לפדות התענית במעות לצדקה)
![]()
אַתָּה הוּא הָאֶלֹהִים הַזָן מִקַרְנֵי רְאֵמִים וְעַד בֵּיצֵי כִינִים, וְאַתָּה הוּא הַמֵכִין כָּל צָרְכֵיהֶם, וּנוֹסָף עַל הַצְרָכִים הַהֶכְרֵחִיִים אַתָּה הוּא הַנוֹתֵן בּמִילוּי וָרֶיוַח וְעוֹשֶׁר וְכָבוֹד.כָּל זֶה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּנִדְבַת לִבְּךָ הַטוֹב. כִּי אַתָּה הוּא נָדִיב בֶּאֶמֶת, לֹא כְמוֹ שֶׁקוֹרִין לְפְעָמִים לְאָדָם אֶחָד נָדִיב, כִּי נְדִבֻתוֹ אֵינָהּ אַמִיתִּית רַק לְתַּשְׁלוּם גְמוּל אוֹ בְּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁקִדְמוּהוּ וְהַרֵי הוּא כְּסוֹחַר. אָכֵן מִי הִקְדִימְךָ וְשִׁלַמְתָּ, וּבְנִדְבַת לִבְּךָ הַטוֹב – טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה לַכֹּל. וְלִי אַנִי עַבְדְךָ הֵטַבְתָּ עַל כָּל ,וְנָתַתָּ לִי עוֹשֶׁר וְכָבוֹד מִיָדְךָ הַכֹּל, בֵּרַכְתָּנִי מִכֹּל בַּכֹּל כֹּל, נָתַתָּ לִי סְפָרִים הַרְבֵּה, וְכֶסֶף וְזָהָב לָרוֹב, וּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד וְדִירָה בְכָבוֹד, קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחַסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶךָ, וְיָרֵא אָנֹכִי מְאוֹד לְנַפְשִׁי שֶׁלֹא יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם הָעוֹשֶׁר שָׁמוּר לִי לְרָעָה לְהַאַכִילֵנִי הַמְעַט מזְכֻיוֹתַי שֶׁבְּיָדִי, וּבְאִם הוּא כֵן קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי וְאַל אֶרְאֶה בְרָעָתִי לָעוֹלָם הַבָּא עוֹלָם הַנִצְחִי, וּבְאִם רְצוֹנְךָ הַטוֹב לְמֵהַב וְלֹא לְמִשְׁקַל, תֵּן בְּלִבִּי וּבְלֵב כָּל הַנִלְוִים אֵלַי שֶׁלֹא לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּמַתְּנוֹתֶךָ לְתַעַנוּגִים גוּפָנִיִים, וְיִתְפַּרְנְסוּ מִמֶנוּ בַּעֲלֵי תּוֹרָה, אַנָשִׁים כְּשֵׁרִים, אַנָשִׁים הַגוּנִים, עַשׂוֹת צְדָקָה הַרְבֵּה וּגְמִילַת חַסָדִים לַקְרוֹבִים וְלָרְחוֹקִים, וּדְבַר יְהֹוָה יָקוּם.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.
(ויכול לאמרה אפילו אם אינו מתענה, ואפשר לפדות התענית במעות לצדקה)
אַתָּה הוּא הָאֶלֹהִים הַזָן מִקַרְנֵי רְאֵמִים וְעַד בֵּיצֵי כִינִים, וְאַתָּה הוּא הַמֵכִין כָּל צָרְכֵיהֶם, וּנוֹסָף עַל הַצְרָכִים הַהֶכְרֵחִיִים אַתָּה הוּא הַנוֹתֵן בּמִילוּי וָרֶיוַח וְעוֹשֶׁר וְכָבוֹד.כָּל זֶה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּנִדְבַת לִבְּךָ הַטוֹב. כִּי אַתָּה הוּא נָדִיב בֶּאֶמֶת, לֹא כְמוֹ שֶׁקוֹרִין לְפְעָמִים לְאָדָם אֶחָד נָדִיב, כִּי נְדִבֻתוֹ אֵינָהּ אַמִיתִּית רַק לְתַּשְׁלוּם גְמוּל אוֹ בְּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁקִדְמוּהוּ וְהַרֵי הוּא כְּסוֹחַר. אָכֵן מִי הִקְדִימְךָ וְשִׁלַמְתָּ, וּבְנִדְבַת לִבְּךָ הַטוֹב – טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה לַכֹּל. וְלִי אַנִי עַבְדְךָ הֵטַבְתָּ עַל כָּל ,וְנָתַתָּ לִי עוֹשֶׁר וְכָבוֹד מִיָדְךָ הַכֹּל, בֵּרַכְתָּנִי מִכֹּל בַּכֹּל כֹּל, נָתַתָּ לִי סְפָרִים הַרְבֵּה, וְכֶסֶף וְזָהָב לָרוֹב, וּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד וְדִירָה בְכָבוֹד, קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחַסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶךָ, וְיָרֵא אָנֹכִי מְאוֹד לְנַפְשִׁי שֶׁלֹא יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם הָעוֹשֶׁר שָׁמוּר לִי לְרָעָה לְהַאַכִילֵנִי הַמְעַט מזְכֻיוֹתַי שֶׁבְּיָדִי, וּבְאִם הוּא כֵן קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי וְאַל אֶרְאֶה בְרָעָתִי לָעוֹלָם הַבָּא עוֹלָם הַנִצְחִי, וּבְאִם רְצוֹנְךָ הַטוֹב לְמֵהַב וְלֹא לְמִשְׁקַל, תֵּן בְּלִבִּי וּבְלֵב כָּל הַנִלְוִים אֵלַי שֶׁלֹא לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּמַתְּנוֹתֶךָ לְתַעַנוּגִים גוּפָנִיִים, וְיִתְפַּרְנְסוּ מִמֶנוּ בַּעֲלֵי תּוֹרָה, אַנָשִׁים כְּשֵׁרִים, אַנָשִׁים הַגוּנִים, עַשׂוֹת צְדָקָה הַרְבֵּה וּגְמִילַת חַסָדִים לַקְרוֹבִים וְלָרְחוֹקִים, וּדְבַר יְהֹוָה יָקוּם.יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.